על Wudang

ייחודו של סגנון טאי צ'י וודאנג (הרי Wudang בדרום סין: המקום בו פוגשים את הלוחם)

טאי צ'י צ'ואן בסגנון הוודנג הוא שיטה שלמה ועקבית המוכרת היטב בדרום-מזרח אסיה. השיטה כוללת חמישה מרכיבים.

מנזר בהרי וודאנג , סין

חמשת המרכיבים של טאי צ'י וודנג :

בשלב הבסיסי:
א. Hand-form (תבנית)
זוהי סדרה מובנית של תנועות זורמות המתורגלות באיטיות מכוונת. התרגול נועד להפשיר את הגוף ולהרגיע את המחשבה, ומהווה את המרכיב הבסיסי של ה טאי צ'י. בגרסה הארוכה שלה כוללת הסדרה כ-120 צירופי תנועות העשויה להמשך בין 20 ל 25 דקות. לימוד הסדרה דורש בראש ובראשונה זכרון טוב, וזמן הלימוד עשוי להשתרע על מספר חודשים. ישנם עוד שני תבניות קצרות (כל אחת כ 5 דקות) המשמשות כלימוד מבוא או תחרויות.

ב. Pushing-hands
תבניות זוגות דינמיים וסטטיים. תרגיים אלו מפתחים יציבות ורגישות ומשפרים תגובות. זהו מרכיב חיוני לטכניקות הגנה עצמית, ונחשב לאיפיון מובהק וייחודי של הטאי צ'י. זהו גם המרכיב התחרותי והמעורר ביותר מבין המרכיבים, וההתקדמות בו מותנית בהתנסות ממושכת ומגוונת. ישנם 10 תבניות כאלו.

ג. טכניקות הגנה עצמית
קיימות יותר מ 40 טכניקות בסיסיות. רובן מובלעות ב hand-form ומבוססות בדרך כלל על חמיקה, הסטה ותגובות נגד מיידיות. כל טכניקה נלמדת בנפרד ומתורגלת בזוגות באופן מדורג, כלומר במהירות, בעוצמה ובכיוונים משתנים, עד שהפעלתה הופכת לאינסטינקט. התרגול מדגיש עיתוי, זריזות ומיקוד. הטכניקות מכסות את ארבעת התחומים הקלאסים של הקונג פו: אגרוף, בעיטה, האבקות וצ'י נה (נעילות, בריחים וכד')

בשלב המתקדם:
ד. תבניות נשקים

Jian Sword - חרב ישרה

Jian Sword – חרב ישרה

שלושת כלי הנשק המסורתיים של ה טאי צ'י הם חרב ישרה(jian), חרב רחבה(dao, או sabre) וחנית (spear). טכניקות הלקוחות משלושת התבניות עשויות להתגלות כשימושי, אם נחליף חרב במטרייה או חנית במקל. קיימים גם תרגולי זוגות עם נשקים לא זהים.

ה. Nei-kung (ניי קונג)
אלו הם שני סטים של תרגילים, האחד תרגילי יין והשני תרגילי יאנג. התרגילים האלו נלמדים באופן פרטי, מורה מול תלמיד, ומבוצעים באופן אישי. יש בהם ביטוי לאיכות לחימה, מדיטציה וריפוי, ומטרתם לנקות את הראש, לשפר את הבריאות הכללית ולחזק את הגוף כדי לאפשר לו ביטוי אנרגטי מרבי ועמידות טובה יותר בפני פגיעות. תרגילים אלו נחשבים למעין סוד מקצועי, ובעבר היו מתחילים בהם את לימוד טאי צ'י. כיום נהוג ללמדם רק לתלמידם ותיקים, ורק לאחר שעברו טקס טאואיסטי סימלי. לא נהוג לפרסם פרטים.

תרגול השיטה
בניגוד לתדמית המקובלת היום, של טאי צ'י צ'ואן כמשהו שבין בלט למדיטציה, סגנון וודנג מדגיש את מהות ה טאי צ'י כאמנות לחימה. האנשים שיצרו את הטאי צ'י צ'ואן היו מעשיים ורחוקים ממיסטיפיקציה ואמנותם צריכה לישאר נטועה בקרקע, פשוטו כמשמעו.

בסגנון וודנג אין אין דירוג על פי חגורות או לבוש מיוחד, ואין גם בחינות מיוחדות. מה שקובע הוא היקף הידע והנסיון המצטבר בעבודה בקבוצה או בהדרכה כנהוג בקונג פו נלמדת ע"י חיקוי וחזרות ממושכות. יש חשיבות מיוחדת למה שהתלמיד מביא איתו, לפתיחות, סובלנות ומשמעת עצמית. הניסיון מלמד שמי שעובר את חודשי ההיכרות הראשונים עם הטאי-צ'י,בד"כ ישאר ויתמיד.

מקור השם וודאנג
מה מקור השם וודאנג? צ'ן טין-הונג (Cheng Tin-hong) נתן לסגנון את שמו על שם הר וודאנג, המקום בו חי Chang San-feng במאה החמש-עשרה. השם נועד לציין את מעמדו כמייסד ה טאי צי צואן. פירוש השם וודאנג הוא לפגוש את הלוחם דבר המדגיש את הפרקטיות של השיטה. דן דוקרטי רשם את השיטה תחת השם "practical tai chi chuan – international", ואפשר להיתקל גם בשם הזה לעתים קרובות. השם "Practical Tai chi Chuan" ניתן לסגנון של צ'נג טין-הונג על ידי עיתונאים סינים, וה"International" משקף את מגוון הארצות שבהן מלמדים את השיטה, ואת מגוון התלמידים, שמגיעים ללמוד אותה מרחבי העולם. התרשים הבא מתאר את אילן היוחסין של השיטה. כפי שתוכלו לראות, השיטה מתקשרת לסגנונות ה-צ'ן, ה-וו,וה-יאנג, אך מי שהשפיע על השיטה יותר מכל היה יאנג פן-האו (Yang Pan-hou) בנו השני של יאנג לו צ'אן וכן קוואן יו (Quan Yu) תלמידו הבכיר ומייסד סגנון ה- Wu.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *